הכנסייה האוונגלית הלותרנית הישראלית The Israeli Evangelical Lutheran Church

12/06/2026

09/06/2026

שבת א׳ אחרי חג השילוש הקדוש
הבשורה קדושה של ישוע המשיח על פי לוקס הצדיק פרק ט״ז

19] "הָיֹה הָיָה אִישׁ עָשִׁיר שֶׁנָּהַג לִלְבֹּשׁ אַרְגָּמָן וָשֵׁשׁ וְיוֹם יוֹם הִתְעַנֵּג בְּמוֹתָרוֹת. 20] לְיַד שַׁעַר בֵּיתוֹ הֻשְׁכַּב אִישׁ עָנִי אֶחָד, אֶלְעָזָר שְׁמוֹ, שֶׁהָיָה מְלֵא פְּצָעִים 21] וְהִשְׁתּוֹקֵק לִשְׂבֹּעַ מִן הַפֵּרוּרִים הַנּוֹפְלִים מֵעַל שֻׁלְחַן הֶעָשִׁיר, וְהִנֵּה בָּאוּ הַכְּלָבִים וְלִקְּקוּ אֶת פְּצָעָיו. 22] הֶעָנִי מֵת וְהַמַּלְאָכִים נְשָׂאוּהוּ אֶל חֵיק אַבְרָהָם, וְגַם הֶעָשִׁיר מֵת וְנִקְבַּר. 23] בַּשְּׁאוֹל, כְּשֶׁהָיָה בְּיִסּוּרִים, נָשָׂא אֶת עֵינָיו וְרָאָה אֶת אַבְרָהָם מֵרָחוֹק וְאֶת אֶלְעָזָר בְּחֵיקוֹ. 24] קָרָא וְאָמַר, 'אָבִי אַבְרָהָם, רַחֵם עָלַי וּשְׁלַח נָא אֶת אֶלְעָזָר שֶׁיִּטְבֹּל אֶת קְצֵה אֶצְבָּעוֹ בְּמַיִם וִיקָרֵר אֶת לְשׁוֹנִי, כִּי סוֹבֵל אֲנִי בַּיְקוֹד הַזֶּה.' 25] הֵשִׁיב לוֹ אַבְרָהָם, 'בְּנִי, זְכֹר שֶׁאַתָּה קִבַּלְתָּ אֶת טוּבְךָ בְּחַיֶּיךָ וְאֶלְעָזָר קִבֵּל אֶת הָרָעוֹת. עַכְשָׁו הוּא מְנֻחָם כָּאן וְאַתָּה סוֹבֵל. 26] נוֹסָף עַל כָּל זֶה, תְּהוֹם גְּדוֹלָה נִקְבְּעָה בֵּינֵינוּ לְבֵינֵיכֶם כְּדֵי שֶׁהַחֲפֵצִים בְּכָךְ לֹא יוּכְלוּ לַעֲבֹר מִפֹּה אֲלֵיכֶם, וּכְדֵי שֶׁלֹּא יַעַבְרוּ מִשָּׁם אֵלֵינוּ.' 27] אָמַר הָאִישׁ, 'אִם כֵּן, אָבִי, אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ לִשְׁלֹחַ אוֹתוֹ אֶל בֵּית אָבִי, 28] כִּי חֲמִשָּׁה אַחִים לִי; שֶׁיַּזְהִיר אוֹתָם פֶּן יָבוֹאוּ גַּם הֵם אֶל מְקוֹם הַיִּסּוּרִים הַזֶּה.' 29] הֵשִׁיב לוֹ אַבְרָהָם, 'יֵשׁ לָהֶם מֹשֶׁה וְהַנְּבִיאִים, שֶׁיִּשְׁמְעוּ בְּקוֹלָם.' 30] אָמַר הָאִישׁ, 'לֹא, אָבִי אַבְרָהָם; אִם יֵלֵךְ אֲלֵיהֶם אֶחָד מִן הַמֵּתִים, יַחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה.' 31] אָמַר לוֹ אַבְרָהָם, 'אִם אֵינָם שׁוֹמְעִים אֶל מֹשֶׁה וְאֶל הַנְּבִיאִים, לֹא יִשְׁתַּכְנְעוּ גַּם אִם יָקוּם אֶחָד מֵעִם הַמֵּתִים׳״.

בשבת א׳ שלאחר חג השילוש הקדוש קוראת הכנסייה זה מאות רבות של שנים את משל האיש העשיר ואלעזר. ישוע מספר על איש עשיר שחי חיי שפע ותענוגות, ועל קבצן עני בשם אלעזר ששכב בשער ביתו. שניהם מתו, ומתברר כי גורלם הנצחי שונה לחלוטין: אלעזר נישא על ידי המלאכים אל חיק אברהם, ואילו האיש העשיר מוצא את עצמו במקום הייסורים. אך עושר ועוני אינם עיקר עניינו של ישוע במשל הזה. עושר אינו הופך אדם לבן גיהנום, כשם שעוני אינו הופך אדם לצדיק ויורש כול. ישנם עשירים צדיקים ונדיבים, כשם שישנם עניים רעים וחמדנים. משל זה עוסק באמונה ובחוסר אמונה ובהשלכותיהם הנצחיות.

במקום הייסורים, ישוע מספר כי העשיר (לשעבר) מנהל שיחה עם אברהם אבינו ומתחנן לרחמים, תחילה עבור עצמו ולאחר מכן עבור אחיו שעדיין חיים. אך אברהם אינו נענה לבקשתו לנסים, לחוויות יוצאות דופן או להתגלויות מן העולם הבא. במקום זאת הוא מפנה אותו אל "משה והנביאים". הוא אומר לו שלאחים שלו יש את כתבי הקודש – את דבר אלוהים – אשר לו לבדו הכוח לעורר תשובה ואמונה ולהחכים את האדם לישועה. לדבר הזה בז האיש העשיר כל ימי חייו, וגם עתה, אפילו מתוך הגיהינום, הוא עדיין מחפש דרך אחרת לגאולה. גם כעת אין הוא מבקש את אלוהים עצמו, ואין הוא בוטח בדברו. עיקר עניינו נתון לדבר אחד בלבד: להימלט מן הייסורים שהוא חווה. ובכך טמונה אירוניה טראגית. כל חייו ביקש העשיר להימנע מסבל באמצעות חיי נוחות, עושר ותענוגות, אך אותם הדברים שעליהם השליך את יהבו אכזבו אותו, והוא איבד את הדבר היחיד שהיה יכול להציל אותו.

כל חייו המפונפנים, טקס הקבורה המרשים, ימי האבל הארוכים, ההדר והכבוד הרב – לכל אלה לא הייתה שום תרומה ושום השפעה על גורל נשמתו. המוות הוא טיסת הלואו-קוסט הצרה ביותר: אינך יכול להביא איתך אליה דבר. שום רכוש ארצי אינו יכול להילקח איתך אל התא העליון, אל מתחת למושב, או אל בטן המטוס. הדיבר הראשון מורה לנו שלא יהיו לנו אלוהים אחרים, אלא שעלינו לירוא את אלוהים, לאהוב אותו ולבטוח בו מעל לכל דבר אחר. ד״ר מרטין לותר מסביר בקטכיזם הגדול שלו שכל דבר שבו האדם שם את מבטחו בציפייה לקבלת הטוב האולטימטיבי, ושבו הוא תופס מחסה בכל צורך – זהו אלוהיו. כל דבר שאתה מאמין שאם רק תשיג אותו תהיה מאושר באמת, או שבלעדיו חייך אינם חיים של ממש – הוא אלוהיך.

חטאו של האיש העשיר לא היה בכך שנהנה ממתנותיו הטובות של אלוהים. עושר, נוחות, בגדים יקרים ואוכל הם כולם ברכות הבאות מידי אבינו שבשמים. אברהם אבינו עצמו היה איש עשיר (בראשית יג:1) הטרגדיה שלו הייתה בכך שהוא הפך את מתנות אלוהים לאלוהים שלו. הוא בטח בברכה במקום במברך. הוא בטח בעושרו, וזה נעשה למפלטו, לביטחונו ולתקוותו. וכך, כאשר בא המוות, כל אשר הוא שם בו את תקוותו נשאר מאחור בשער. המוות מנשל את האדם מרכושו, אך גם חושף את חולשתם של האלים הכוזבים שבהם הוא בטח. והממון התגלה כמושיע חסר כול כוח עבור אותו עשיר, והוא נשלח אל מקום הייסורים, שם רחמי אלוהים אינם נגישים יותר.

יהיה אשר יהיה מעמדך, בין אם אתה עשיר ובין אם אתה עני, אדם מכובד בעיני הבריות או אדם שקוף ולא חשוב, בין אם הקדשת את כל חייך למעשי חסד וצדקה ונפטרת מוקף במשפחה אוהבת, ובין אם את רוב שנותייך בילית במעשי פשע וריקבון בכלא בעוון רצח ומצאת את מותך בודד וללא אבלים, כאשר תגיע לסוף המסע הזמני הזה, דבר אחד בלבד יהיה בעל ערך נצחי: אמונתך בישוע. באיש העשיר והנדיב ביותר, אשר מתוך אהבה גדולה אליך נעשה לעני למענך. ישוע הניח בצד את הכבוד אשר היה לו מאז ומעולם, כדי שעל ידי הפיכתו לעני, לאדם ש״לֹא־תֹאַר לוֹ וְלֹא הָדָר״ (ישעיהו נג:2), תתעשר באוצרות אשר לא המוות ולא הגיהנום יכולים לגזול ממך.

ישוע הלך עד הסוף ונשא בגופו על הצלב, כקורבן חד־פעמי ונצחי, את מלוא כובד חטאיך, את ביטחונך הכוזב בדברים הנבראים, את עבודת האלילים שלך ואת חוסר אמונתך. הוא נשא את אשמת חטאיך הגלויים, וגם את הנסתרים, שבהם ליבך נאחז בתענוגות העולם, חש אהבה רבה לאלוהים אחרים ודבק בהם, ומתוך אהבה עצמית, הפך לקר כקרח כלפי אלוהים וכלפי רעך.

ישוע נידון במקומך, כאילו הוא עצמו חי את חייו חסרי האמונה של אותו איש עשיר שבמשל, ואת חייהם של כל החוטאים הגמורים והאבודים ביותר, חוטאים כמוני וכמוך. דרך לידתו הקדושה, חייו המושלמים, מותו המדמם, תקומתו המפוארת ועלייתו המלכותית השמיימה, ישוע הרוויח עבורך את טובך הנצחי.

אתה יכול להיות הקבצן העני ביותר עלי אדמות, אך אם המשיח הוא אוצרך, הרי שאתה עשיר לאין ערוך, משום שבו מתגלה לך אהבת אלוהים האינסופית, חיוכו. עדינותו.

בגופו הנשבר ובדמו הנשפך בסעודתו בכנסייה הוא פותח עבורך שוב ושוב את שערי השמים. שום אוצר אחר אינו חשוב כמו אוצר זה.

ואז, לאחר שהשמחות ורגעי הצער של החיים האלה יגיעו לסופם, כאשר תבוא שעתך האחרונה, ישלח ישוע, על פי הבטחתו, את מלאכיו הקדושים לשאת את נפשך אל שמחת חיי העולם הבא.

עכשיו זה הזמן להאמין. עכשיו זה הזמן לתפוס מחסה בפצעיו של ישוע, לפני שזה יהיה מאוחר מדי.

וַאֲנִי, בְּחַסְדְּךָ בָטַחְתִּי יָגֵל לִבִּי, בִּישׁוּעָתֶךָ:
אָשִׁירָה לַיהוָה, כִּי גָמַל עָלָי.
(מזמור תהילים יג: 6-5, אנטיפון היום)

04/06/2026

The Blessed Doctor of the Church, Martin Luther, and the Holy Trinity

In 1538, Dr. Martin Luther wrote a treatise titled “The Three Symbols or Creeds of the Christian Faith.” He treats the Apostles’ Creed and the Athanasian Creed, but astonishingly, he includes the Te Deum Laudamus as the third one. What is interesting in Luther's understanding is his acknowledgment that Christians may stumble or get confused in their articulation of the Father or the Spirit. However, what matters most is that one grasps the Son, by whom we know God, for He has revealed Him. If you have the Son correctly, you understand both the Father and the Holy Spirit, and you possess the true knowledge of the Triune God, even if you don't express it perfectly. While the Athanasian Creed provided the most precise dogmatic articulation of the Trinity, it could easily overwhelm the faithful, whereas the Te Deum, which Dr. Luther called the third creed, is a hymn directed to Christ from beginning to end.

"If you had known Me, you would have known My Father also; and from now on you know Him and have seen Him. He who has seen Me has seen the Father. I will pray the Father, and He will give you another Helper, that He may abide with you forever—the Spirit of truth, whom the world cannot receive, because it neither sees Him nor knows Him; but you know Him, for He dwells with you and will be in you.”

02/06/2026

In the Divine Service yesterday evening, we celebrated the Feast of the Solemnity of the Most Holy Trinity.

“Listen to Me, O Jacob,
And Israel, My called:
I am He, I am the First,
I am also the Last.
Indeed My hand has laid the foundation of the earth,
And My right hand has stretched out the heavens;
When I call to them,
They stand up together.
All of you, assemble yourselves, and hear!
Who among them has declared these things?
The Lord loves him;
He shall do His pleasure on Babylon,
And His arm shall be against the Chaldeans.
I, even I, have spoken;
Yes, I have called him,
I have brought him, and his way will prosper.
Come near to Me, hear this:
I have not spoken in secret from the beginning;
From the time that it was, I was there.
And now the Lord God and His Spirit
Have sent Me.”
(Isaiah 48:12–16, NKJV)

Dr. Martin Luther once said, with great simplicity and beauty, that when we look outside of God, toward His creation, we find only one God. There is no God besides the LORD. But when we look into the Godhead, into the LORD Himself, as far as He permits us to grasp the depth of His being, we discover a plurality of persons, the Father, the Son, and the Holy Spirit.

Therefore we confess: “We worship one God in Trinity, and Trinity in Unity, neither confusing the persons nor dividing the substance.”

Yet the Feast of the Holy Trinity also includes, as the Athanasian Creed includes, the mystery of the incarnation of the Son of God for us and for our salvation. The Son of God, the second person of the Holy Trinity, according to God’s promises to Israel and to the world, came down from heaven and took upon Himself our human nature, our flesh and our blood, a human body and a human soul. He was born of the Virgin Mary, suffered under Pontius Pilate, was crucified, died, and was buried; and on the third day He rose again and ascended into heaven.

And behold, praise be to God, He still bears His human nature, united with His divine nature in one person. One Christ. His human and divine natures are united forever and cannot be separated. The Son of God did not assume His humanity merely to die and then set it aside, no, He continues to bear it now. Even now, in the heights of heaven, at the throne of God, there is a man, a Jew, flesh of our flesh and bone of our bones, whom angels, archangels, and all the company of heaven laud and magnify His holy name.

After Christ’s ascension, the attributes of His divine nature were communicated to His human nature. What does this mean? Think of it this way: fire imparts its heat to iron when it comes into contact with it. The iron receives the heat and its properties, yet it does not become fire; it remains iron. In the same way, the divine attributes of Jesus, such as the ability to be present everywhere, were communicated to His human nature, yet His humanity was not abolished; it remains truly human.

On the basis of this unity of the divine and human natures in the person of Christ, wherever His divinity is, there is also His humanity. For this reason, Jesus can be present for us today at the altar, and at other Christians altars, at the same time, according to both His divine nature and according to His human nature, and to give us to eat and to drink with our mouths His true body and His true blood for the forgiveness of all our sins.

In the Supper we receive the entire Christ. Not a part of Him. His humanity is not confined to heaven; you do not need to ascend in your hearts to heaven by faith in order to receive Him in some sort of a spiritual manner without any realism. No, Christ comes down to you. This is why, in our Sanctus, “Holy, Holy, Holy” from Isaiah 6, the musical genius Johann Sebastian Bach set the “Hosanna in the highest” with a descending melodic motion, as though we were singing “Hosanna in the lowest.”

The Holy One of God, blessed be He, comes down to you. Jesus, your majestic but gentle and humble Savior, descends to the earth, down to the altar, down to your mouths, the only place where you can receive Him, and feeds you with his broken but ever-living body, and his shed but life-giving blood.

Everything that is wrong in you, everything that is broken, every guilt, everything you have done amiss, everything that deserves the wrath and condemnation of God, all of it was laid upon Jesus Christ the Divine man and human God, so that He might bear it in your place upon the cross, and be for you a substitute, a once-for-all, infinite sacrifice. And in His Supper this beloved Redeemer comes to you in humility with the precious fruits of His sacrifice. He cleanses your conscience from all guilt and replaces your doubts and despair with confidence, hope, and the peace of the LORD.

In Christ, God and man are united forever, and if you have the Son, then you got the Father and the Holy Spirit too.

28/05/2026

Have you ever wondered what we, Christians, believe? What is it that the Christian religion says about God and about truth, that no other person or religion, including Judaism, says? Why are we convinced that according to our Hebrew Bible (תנ״ך), Christianity alone believes in and acknowledges the God of our fathers, of Abraham, Isaac, Jacob, Joseph, Moses, and David—the God of Israel, as He revealed Himself to us in His Son becoming a man, being sacrificed, and rising again for us

This coming Shabbat, the Church celebrates the Feast of the Holy Trinity, and the Divine Service in our church will be devoted to this holy mystery. We would be delighted to have you join us.

Monday, June 1st, at 18:00.

15 Bar Hoffmann Street, Tel Aviv.

23/05/2026

נתראה!

20/05/2026

The truth is universal. It’s common to all countries at all times. That’s why we call it the truth. If the Christian doctrine weren’t as true in Sweden or in the USA today as it was in first-century Judea, we couldn’t call it the truth. If Jesus of Nazareth is the God of Israel, he is the God of every nation, and every person in every nation.

19/05/2026

התכנסנו אתמול למלאכת האל לשבת ז׳ בג הפסח החדש הנופל בין חג העלייה שציינו ביום חמישי האחרון, לבין חג השבועות החדש ביום ראשון הבא. בדיוק במועד הזה שלח ישוע מימין האלוהים את רוח הקודש לתלמידיו והלבישם בעוז ממרום. על כן, כמו בשבועיים האחרונים, גם בשבת זו קריאת הבשורה שמה לפנינו את דבריו האחרונים של ישוע לתלמידיו בנוגע לביאת רוח הקודש.

אמר להם ישוע: ״בְּבוֹא הַמְנַחֵם אֲשֶׁר אֶשְׁלַח לָכֶם מֵאֵת הָאָב - רוּחַ הָאֱמֶת הַיּוֹצֵאת מֵאֵת הָאָב - הוּא יָעִיד עָלַי״ (יוחנן טו 26). ישוע מלמד את תלמידיו שרוח הקודש, בבואו, יעיד עליו, ומיד מוסיף: ״וְגַם אַתֶּם תָּעִידוּ״. בעולם המודרני, או הפוסט־מודרני של ימינו, לא קל להעיד על ישוע, שהוא הדרך, האמת והחיים, וכי כין נחמה ותשועה לנפש האדם זולתו. אנשים רבים מאסו במה שנראה להם כבלעדיות יהירה של נוצרים, לפיה ישוע מנצרת הוא הדרך היחידה אל אלוהים. יש אנשים הרוטנים על ההצהרה הזו: ״לא נכון. למעשה, כל הדתות, כולל היהדות, טובות בדיוק כמו הדת שלכם. ולכן, אם אתם חושבים שעליכם לשנות את אמונתם של אנשים אחרים, ובפרט יהודים, לאמונה הנוצרית, הרי שזהו סוג של אימפריאליזם תרבותי. אין לזה מקום בעולם נאור ומתורבת״. יש האומרים: ״כל הדרכים מובילות אל אלוהים״.

אבל רוח הקודש מעיד שהאל אשר אליו, כביכול, כל הדרכים מובילות, איננו אלוהי התנ״ך, יהוה, שבמטרה להציל את העולם כרת ברית בלעדית, מחייבת ופרדוקסלית מאוד עם בני ישראל. והוא גם איננו אלוהי הברית החדשה, אלוהי ישראל אשר גילה את עצמו באופן מלא וסופי בשליחתו, הקרבתו ותקומתו מן המתים של ישוע המשיח. שאול פאולוס השליח, יהודי שהכיר את ישוע בשלב מאוחר יותר בחייו ונעשה לשליחו, לאור הבנתו החדשה לימד את הנוצרים בנימה יהודית קלאסית המבחינה בין ״אנחנו״ לבין ״שאר העמים״. לדבריו, אף על פי שלגויים יש ״אֵלִים רַבִּים וַאֲדוֹנִים רַבִּים״, הרי ש״לָנוּ״, כלומר לישראל, ״יֵשׁ אֱלֹהִים אֶחָד: הָאָב אֲשֶׁר הַכֹּל מִמֶּנּוּ וַאֲנַחְנוּ לְמַעֲנוֹ; וְאָדוֹן אֶחָד, יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ, אֲשֶׁר הַכֹּל דַּרְכּוֹ וְדַרְכּוֹ אֲנַחְנוּ מִתְקַיְּמִים״ (הראשונה אל הקורינתים ח 5–6). במילים אחרות, הכנסייה, ישראל החדשה, מאמינה באלוהים אחד—יהוה אלוהי ישראל ומתכחשת לקיומו של כל אל אחר. (המשך בתגובות)⁩

מכאן שכאשר נוצרים מעידים על ישוע ואומרים את דבריו במלוא חלקיו, הם לא פעם משלמים מחיר. אם תהיה נאמן לאמת, יאמרו עליך דברי שקר ורשע. ישמיצו אותך, ילעגו לך ויחשיבו אותך לטיפש, או יראו בך בוגד במורשת היהודית. יש מי שמאבדים חברים, בני משפחה או את מקום עבודתם, ויש אשר מאבדים את חייהם.

ובכל זאת, איננו מתייאשים. ישוע לא עוזב אותנו יתומים. הוא מבטיח לנו את רוח הקודש: ״הַמְנַחֵם אֲשֶׁר אֶשְׁלַח לָכֶם״. רוח הקודש בא עם מתנות הגאולה שישוע השיג על הצלב. הוא בא מתוך פצעיו ותקומתו של המשיח. וכאשר אנשים בחברה שלנו, והשטן עצמו, מאשימים אותנו בבית הדין של מצפוננו, רוח הקודש עומד לצידנו כפרקליט. כמנחם. וכמגן. הוא מזכיר לנו מי אנו באמת, ושל מי אנו באמת. הוא מזכיר לנו שלא העולם הוא זה שפוסק את המילה האחרונה על חיינו. רוח הקודש מכריז עלינו כצדיקים, מושלמים וזכאים לחלוטין למען ישוע המשיח, ילדיו היקרים והאהובים של אלוהים, חרף מה שהחברה והשטן אומרים עלינו. אכן, מה שאלוהים חושב ואומר עלינו זה לא הדבר הכי חשוב; זה הדבר היחיד שחשוב. כמו כן, השטן כבר נשפט כשקרן, משום שהחטאים שעליהם הוא מאשים אותנו נמחו ונרחצו בדמו של המשיח.

רוח הקודש, הפרקליט האלוהי שלך, מבטיח לך שחטאיך נסלחו למען סבלותיו המרים והתמימים ומותו של ישוע בעדך. הוא מוציא אותך זכאי. חף מכל אשמה. רוח הקודש, המנחם, מאשר לך שאלוהים אוהב אותך וחושק בך באהבה אבהית כנה. ובתוך סבלותיך, רוח הקודש מלמד אותך להיאחז בהבטחותיו של ישוע ולשמוח בהן. ״בָּעוֹלָם - צָרָה לָכֶם״, ישוע אומר, ומיד מוסיף, ״אַךְ הִתְעוֹדְדוּ: אֲנִי נִצַּחְתִּי אֶת הָעוֹלָם״ (הבשורה על פי יוחנן טז 33).