26/06/2025
בענייני דיומא - משולחנו של הרב דוד סתיו
לחברי וחברות קהילת שוהם השלום והברכה,
אני מבקש לחלוק איתכם את תחושותיי המעורבות בימים אלה, ואת האופן בו לעניות דעתי נכון להתמודד עמהן.
מחד גיסא, אנחנו, ללא צל של ספק, בעיצומם של ימים גדולים לעם ישראל, אולי הדרמטיים ביותר מאז מלחמת יום הכיפורים. אחרי כמעט שנתיים מאז הטבח הנורא שהתחולל בנגב המערבי על ידי מרצחי החמאס, שביקשו לגייס איתם את כל חבריהם המרצחים, אנחנו ניצבים בפני מציאות גיאופוליטית חדשה, עליה ניתן היה רק לחלום בעבר. הדברים נכונים במיוחד לאחר כשבועיים של מלחמה מדהימה באירן, בה כוחותינו הפגינו תעוזה, מקצועיות ומסירות ללא גבול, ובחסדי השם זכינו להישגים מדהימים.
מאידך גיסא, מערכה זו גבתה מחיר כבד של עשרות הרוגים, מאות פצועים ואלפי משפחות שנעקרו מבתיהן. המערכה בעזה עדיין לא הסתיימה, החטופים החיים והחללים עדיין שם; ואנחנו בעיצומם של ימי השבעה על שבעה חיילים וארבעה אזרחים שנהרגו השבוע.
השאלה המנקרת בלב רבים היא כיצד נוכל להעניק לתחושות מורכבות אלה ביטוי דתי ואמוני.
איננו רוצים לכפור בטובות הגדולות שעשה לנו ה' בשבועות האחרונים על ידי שליחיו הנפלאים, ולהיכשל בחטאו של חזקיה שלא אמר שירה אחרי מפלת סנחריב (כנראה היו לו סיבות ונימוקים מדוע לא לומר שירה, שהרי מלך צדיק היה).
ועם זאת עדיין מקננות בנו דאגות גדולות בכל הנוגע לאפשרויות של האויב האירני לשוב ולחדש את נשק ההשמדה שלו, לצד דאגה למצבם של החטופים בעזה, שברון הלב על החיים של אזרחינו וחיילינו שנגדעו השבוע בדמי ימיהם, ותחושת הסולידריות עם הקושי והכאב של אלפי משפחות שביתם נפגע והן נודדות ממקום למקום בהיעדר בית.
הלב מבקש לבכות ולהשתתף בצערם של אלה שאבדו את יקיריהם, לצד הרצון להגיד תודה עצומה לבורא עולם על כל הטוב אשר גמלנו.
בהלכה היהודית ישנה קביעה די מוזרה, שאדם שמת לו קרוב משפחה שהוריש לו ירושה, מברך שתי ברכות: אחת על הבשורה הרעה - "ברוך דיין האמת", והשנייה - "שהחיינו" או "הטוב והמטיב" - על הירושה שקיבל.
תמיד תהיתי על ההלכה הזו שנראית כמעט בלתי אנושית. האמנם אדם, ברגע שאביו נפטר, יברך על הירושה שהותיר לו? נראה שחכמינו ביקשו ללמד אותנו עיקרון, הנכון לא רק במישור הפרטי אלא גם במישור הלאומי. פעמים רבות אנחנו פוגשים אירועים שיש להם משמעות מורכבת, מלאי שמחה ובה-בעת גם טעונים בעצב כבד. ההלכה מבקשת מאתנו לא לבטל רגש אחד מפני חברו. לכל הרגשות יש מקום, ונכון לתעל אותם לאזורים מתאימים.
כשחשבתי על צורת ההודאה ההולמת את אירועי הימים הללו, הגעתי למסקנה שנכון מצד הדין לומר הלל שלם ובברכה, כפי שנעשה אחרי מלחמת ששת הימים בראש חודש סיוון תשכ״ז, וכי ראוי שקהילת שוהם תציין זאת בפומבי בעוז והדר. במחשבה שניה סברתי שפומביות השמחה והחצנה שלה יכולה ליצור תחושה של חוסר רגישות לכאב אותו העם חווה בימים אלה.
כדי לתת ביטוי לתחושות המורכבות, אני מבקש להציע: היות שראש חודש תמוז חל גם מחר יום שישי, והאשכנזים וחלק מעדות צפון אפריקה אומרים הלל בברכה בלאו הכי, נכון יהיה להוסיף את שני המזמורים של ההלל השלם לתוך פרקי ההלל , ולא ייחשב דבר זה כהפסק. והספרדים שאינם מברכים בראש חודש יכולים להוסיף עוד שני מזמורים בלי כל חשש.
לאלו המברכים לפני אמירת ההלל, נכון שיכוונו בעת הברכה גם על הניסים והנפלאות שהתחוללו לנו בעת הזו .
בנוסף, ראוי להזכיר ולציין דווקא בראש חודש את החטופים , להתפלל על גאולתם ועל שובם בהקדם הביתה, ולומר אף תפילת ״א-ל מלא רחמים״, לזכר ההרוגים שנפלו ונרצחו בשבועות האחרונים .
שנזכה להתבשר כולנו בשורות טובות ישועות ונחמות, במהרה בימינו אמן.
שבת שלום
Send a message to learn more
