בית כנסת מאיר רשפון

16/09/2025

12/08/2024

א לְדָוִד: יְהוָה, אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא;
יְהוָה מָעוֹז-חַיַּי, מִמִּי אֶפְחָד.
ב בִּקְרֹב עָלַי, מְרֵעִים לֶאֱכֹל אֶת-בְּשָׂרִי:
צָרַי וְאֹיְבַי לִי; הֵמָּה כָשְׁלוּ וְנָפָלוּ.
ג אִם-תַּחֲנֶה עָלַי, מַחֲנֶה לֹא-יִירָא לִבִּי:
*אִם-תָּקוּם עָלַי, מִלְחָמָה-- בְּזֹאת, אֲנִי בוֹטֵחַ.*

22/03/2024

שלום לכולם ושבת שלום!
קריאת המגילה בביה"כ "מאיר"- מחר, מוצ"ש, 18:30. נס פורים. "ונהפוך הוא". כולם מזומנים.
התכבדנו והזמנו, בברכת הוועד המקומי, גם את חברי קיבוץ כפר עזה להשתתף עמנו.
נקרא במגילה, נכבד באזני המן ובמשלוח מנות, מסיכות ורעשנים ותחפושות. כמיטב המסורת- פרסים שווים ממש לזוכות או לזוכים בתחרות התחפושת (2), הגרלות כמיטב המסורת לפרסים יפים ממש. לא נשתמש בנפצים ובאמצעים דומים, ולא נשמיע מוסיקה.
בואו ונשמח, אחרי התפילות להשבת השבויים והחטופים, ולניצחון חיילי צה"ל ולוחמי כוחות הבטחון (18:00).
תמיר, בשם מתפללי בית הכנסת! שבת שלום ופורים שמח!

05/08/2022

לכל הקהילה!

פרשת השבוע, "[הַ]דְּבָרִים", ספר דברים. (לג', א' – לו', יג'. קל"ב פסוקים). שבת חזון.
מפטירים: "חזון ישעיה'" (ישעיה, א', א'-כז'). התימנים: "חזון ישעיה" (ישעיה, א', כא'-לא').


יום ו', ח' אב התשפ"ב, 5 אוגוסט 2022.
כניסת השבת- 19:04, צאת השבת- 20:13.
תפילת "ערבית" של שבת- 19:30.
ביום א', צום ט' אב (נדחה מפאת השבת), תחילת הצום עם צאת השבת.

"... אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב: אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ: וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֹתוֹ אֲלֵהֶם: ... רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם אֶת הָאָרֶץ בֹּאוּ וּרְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם: וָאֹמַר אֲלֵכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר לֹא אוּכַל לְבַדִּי שְׂאֵת אֶתְכֶם: יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם וְהִנְּכֶם הַיּוֹם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב: יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵכֶם יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם: ..." (פרשת השבוע, "דברים", דברים, א', א'-ג', ח'-יא').

"... לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם תַּקְרִבוּן אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו: ..." (פרשת השבוע "דברים", א', יז').

(יז) לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ. מהו "לֹא תָגוּרוּ"? ועל מה מזהיר כאן משה, בשם הקב"ה, את בני ישראל? אומר רש"י: "... לא תיראו. דבר אחר לא תגורו, לא תכניס דבריך מפני איש, לשון אוגר בקיץ: ...". על דרך הפשט, אומר רש"י, צריכים הדיינים שלא לפחד, ועוד אביא מדברי המפרשים בעניין זה להלן. ועוד הוא מפרש שאל לו לאדם לאסוף ולשמור בלבו ולא יחזיק אותם לדבר על איש. שבמשלי נאמר: "... אֹגֵר בַּקַּיִץ בֵּן מַשְׂכִּיל: ..." (משלי, י', ה'). שאם אדם רואה מי שהוא טועה, שלא יאגור, לשון ישמור אצלו, לעת אחרת, גם אם עושה כך בחכמתו, אלא יאמר לו דעתו או מה שעל לבו. רש"י לוקח מהגמרא, שאמרו רז"ל: "... ר' יהושע בן קרחה אומר מניין לתלמיד שיושב לפני רבו וראה זכות לעני וחובה לעשיר מניין שלא ישתוק שנאמר לא תגורו מפני איש ..." (סנהדרין, ו', ב'). שגם תלמיד חכם שיושב בעת שרבו דן, ולא ישתוק, שנאמר: "לֹא תָגוּרוּ". ועוד אומרת הגמרא לפני זה: "... שנים שבאו לדין אחד רך ואחד קשה עד שלא תשמע דבריהן או משתשמע דבריהן ואי אתה יודע להיכן דין נוטה אתה רשאי לומר להם אין אני נזקק לכם שמא נתחייב חזק ונמצא חזק רודפו משתשמע דבריהן ואתה יודע להיכן הדין נוטה אי אתה יכול לומר להן איני נזקק לכם שנא (דברים א, יז) לא תגורו מפני איש ..." (שם). שטרם שיודע אדם מה יהיה דינם של מי שעמדו בפניו, יכול לומר להם שהוא אינו נצרך להם, אבל משהוא יודע דינם, אינו יכול לומר להם. וכן נאמר, בפשוטו של כתוב כפי שנידון כאן, בפרשת קדושים: "... לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא: ..." (ויקרא, יט', יז'). שהחובה על אדם שלא ישתוק, ולא ישמור בלבו, אלא יאמר דברו ובאופן הברור, ולא ימצא חוטא הוא עצמו בשלו.
ועל זה מפרש אור החיים: "... כנגד זה אמר בין איש, וכדרך שדרשו ז''ל (סנהדרין ו') בפסוק לא תגורו מפני איש כשבאים ב' אחים למשפט תבא סברת הדיין לומר, אין לדקדק במשפט זה כי אנשים אחים הם, לזה אמר ובין אחיו ...". אור החיים מביא מהפסוק הקודם שאומרת כאן התורה ומסתייע בכתוב בגמרא שהבאנו כאן: "... וָאֲצַוֶּה אֶת שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ: ..." (דברים, א', טז'). ולפי פירושו זה – "לֹא תָגוּרוּ", מדבר באחים, שנאמר: "וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו", וכוונת הגמרא, על-פי אור החיים, שכשהמדובר באחים, אין לבוא עמם בחומרת הדין ואין לדקדק במשפטם.
וכן מפרש מדרש ספר: "... לא תגורו מפני איש- שאם באים שנים לדין לפניך, עד שלא תשמע את דבריהם אתה רשאי לשתוק, משיתגלה לך הדין אי אתה רשאי לשתוק, שמעת את הדין ואין אתה יודע להיכן לזכות הזכאי ולחייב את החייב, אתה רשאי לשתוק, שנאמר: ואלה הדברים אשר תעשו דברו אמת איש לרעהו אמת ומשפט שלום (זכריה ח). ...". בראשונה- יכול דיין לשתוק כל אימת שלא שמע את דברי המתדיינים, אך מששמע, אינו יכול. אבל, מששמע, ואינו יכול לפסוק, יכול לשתוק, לפי שנאמר בזכריה: "... אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ דַּבְּרוּ אֱמֶת אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם: ..." (זכריה, ח', ג'), שחובה על הדיינים לירוא, שנאמר "לֹא תָגוּרוּ", הן את האמת והן את השלום. ועוד מוסיף ומפרש שם המדרש ספר: "... דבר אחר: לא תגורו מפני איש -שמא תאמר מתיירא אני מפני איש פלוני שמא יהרוג את בני, או שמא ידליק את גדישי, או שמא יקצוץ את נטיעותי? תלמוד לומר: לא תגורו מפני איש. וכן ביהושפט הוא אומר: ויאמר לשופטים ראו מה אתם עשיתם כי לא לאדם תשפוטו כי אם לה (דה"י ב י"ט). ...". המשפט, והאמת, הם לקב"ה, כפי שאומרת התורה בפסוק זה עצמו: "כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא", וכפי שאומר יהושפט המלך לשופטים, אחרי תוכחת וציווי יהוא בן חנני החזה: "... וַיֹּאמֶר אֶל הַשֹּׁפְטִים רְאוּ מָה אַתֶּם עֹשִׂים כִּי לֹא לְאָדָם תִּשְׁפְּטוּ כִּי לַיהוָה וְעִמָּכֶם בִּדְבַר מִשְׁפָּט: ..." (דה"י ב', יט', ו'). על כן אדם אינו צריך בשום פנים לירוא שמא יזיק לו, בעצמו ובשרו, או ברכושו, ולכן נאמר: "לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ".

ועל זה אומר אברבנאל וכפי רש"י על דרך הפשט: "... וע"ז הזהירם ואמר לא תגורו מפני איש, רוצה לומר יהיה מה שיהיה, עשיר או עני גדול ושר או קטן הערך, הן כולם אדם ילוד אשה. ולכן אין ראוי שתגורו ממנו, כיון שהוא איש. ונתן הסיבה בזה ואמר, כי המשפט לאלהים הוא. רוצה לומר, אותו שהוא אדון המשפט שהוא האלהים האדירים, הוא יצילך מכל איש אשר הנשמה באפו. וכמו שהשליח שהוא עושה שליחות המלך אין עליו אשם אם יעשה מצוותו, ככה כשופט כיון שהוא עושה צווי האל, אין ראוי לגור מפני איש מה. ואפשר שרצה באומרו כי המשפט לאלהים, שיחשוב הדיין שהבעל דין אשר לו המשפט אינו האדם החלוש, אבל הוא האל ית'. ואם כן אין ראוי לגור מפני איש מה בעניין המשפט. כי המשפט הוא לאלהים ית', והוא הבעל דין בזה, והוא ראוי שיגורו ממנו ית' יותר מאיש אחר להיותו יותר גדול ויכול וחזק ....". שאומרת התורה: "כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא", וכל המתדיינים הם כולם: "אִישׁ", שעל זה אומר אברבנאל: "כולם אדם ילוד אשה", ומה לו לירוא מאלה? אלא מהקב"ה. וכיון שהמשפט הוא לשי"ת, הרי שאדם עושה דין בהיותו שלוחו של הקב"ה, וכך, אם הוא מקפיד לעשות מצוותו אין לו לירוא כלל וכלל. וכן, שהדיין, כשהוא עושה את הדין, אינו צריך כלל וכלל לחשוש מכל אדם, אלא רק מהשי"ת, שהוא בעל הדין, ואת מצוותו הוא חייב למלא, בהיותו שלוחו, ולא מכל אדם. וכך מוזכר במדרש האגדה: "... כמה דתימר: אלוהים ניצב בעדת אל (תהלים פב א) ..." (מדרש אגדה על ספר "דברים", א', יעז'). שהפסוק אומר: "... מִזְמוֹר לְאָסָף אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט: ..." (תהילים, פב', א'). ראש וראשון, הקב"ה מצוי בעדת אלה המאמינים בו והדיינים שלוחיו, אך המשפט הוא לשי"ת, כנאמר בפסוק זה בתהילים וכן כאן: "כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא".
ויש להביא כאן מדברי רמב"ן: "וטעם כי המשפט לאלוהים הוא- כטעם כי לא לאדם תשפטו כי לה' ועמכם בדבר משפט (דהי"ב יט ו). לומר כי לאלוהים לעשות משפט בין יצוריו, כי על כן בראם להיות ביניהם יושר וצדק, ולהציל גזול מיד עושקו (ונתן): [נתן] אתכם במקומו, ואם תגורו ותעשו חמס הנה חטאתם לה' כי מעלתם בשליחותו.". המשפט, עושים אותו בני אדם, אך הוא לקב"ה, וחשבונו של אדם הוא עם בורו, כפי דברי המלך יהושפט, כמובא לעיל, ועיקרו ככולו להביא יושר וצדק, ולחדול מעושק וגזל, אלה הדברים. החטאת לאדם היא "לֹא תָגוּרוּ", שאין האדם ירא השי"ת, ואין הוא עושה שליחותו, וכך הוא מועל באמונתו בו.

"... יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵכֶם יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם: ..." (פרשת השבוע, "דברים", דברים, א', יא').

שבת שלום, תמיר