15/05/2026
הבוקר, לפני התפילה, עמדתי עם כוס קפה והסתכלתי על השכמה. לא יפה במיוחד, לא מתוכננת. סתם שדה פתוח מחוץ לחלון.
ופתאום נזכרתי במדבר.
אנשים חושבים שמדבר זה חוסר. מקום יבש. ריק. ששם הולכים לאיבוד. אבל פרשת השבוע הזאת, במדבר, מספרת סיפור אחר לגמרי. המדבר היה המקום שבו עם ישראל קיבל תורה. לא בבית כנסת, לא בבית מדרש – במדבר.
ושבתי וחשבתי: כמה מאיתנו מרגישים היום במדבר? לא בגשמי – בנפש. תחושה שאנחנו לבד בדרך. שאין לנו כתובת ברורה. שהכל מרגיש יבש קצת.
ואז הרב רענן היה אומר: "דווקא שם, במדבר, הקב"ה מצא אותנו. דווקא כשאנחנו חושבים שאנחנו לבד – הוא קרוב מתמיד."
הוא לא דיבר על זהית. הוא אמר את זה כי הוא ראה את המדבר שלי.
כי לפעמים אנחנו צריכים לעצור, להרים ראש מהשגרה, ולהיזכר: גם אם את מרגישה עכשיו במדבר – יש דרך. יש מי שהולך איתך. ויש סוף לשביל.
שבת שלום, חודש מבורך.
