25/07/2026
English Below
"לעולם יהא אדם"
השנה זכיתי ללמד את הגותו של הרב יהודה עמיטל – ניצול שואה, מייסד ישיבת הר עציון, ואחד הקולות האנושיים, המוסריים והאמיצים ביותר בציונות הדתית שלא יגורו מפני איש.
כבר שמות הספרים העוסקים בהגותו מספרים סיפור: "והארץ נתן לבני אדם", "לעולם יהא אדם", "עולם בנוי, חרב ובנוי", קול יהודה", "בשובך לציון"
מתוך והארץ נתן לבני אדם למדנו שיראת שמיים אינה אמורה לעמעם את המוסר או החכמה האנושית אלא להעמיק אותם. ככל שחכמתו ואנושיותו של האדם גדלות, כך גם יראת השמיים שלו ורוחב הדעת יכולים להעמיק.
הרב עמיטל הדגיש את החשיבות של סדרי עדיפויות במצוות. אם הכול חשוב באותה מידה – בסופו של דבר שום דבר אינו חשוב. לכן הוא חזר וציטט מן הגמרא : קודם כל עם ישראל, אחר כך תורת ישראל, ורק אחר כך ארץ ישראל.
בספר "לעולם יהא אדם" קראנו את ביקורתו באמצעות מקורות מתוך הראי"ה קוק על הסכנות הטמונות בכוחו של שלטון ובלאומיות כאשר היא מאבדת את המצפן המוסרי. הוא שב והזכיר את דברי הרב קוק, שאם אין לתנועה הלאומית היהודית בשורה של שלום וצדק לכל בני האדם; אין אנו יכולים להיות חלק ממנה. על כן, הבשורה האוניברסלית היא אשר נותנת את הבסיס לתנועה הלאומית.
זכינו שפרופ' אביעד הכהן הגיע ללמד אותנו מתוך ספרו "קול יהודה" המצטט את הקודים של הרב עמיטל על פי סדר הא"ב – מאחריות ועד תשובה, הפרה והתינוק הבוכה. בספרו של פרופ' אביעד הכהן פגשנו גם את תגובתו המצמררת של הרב עמיטל לטבח שביצע ברוך גולדשטיין במערת המכפלה. לא רק שהוא ראה בכך פשע נורא, הוא זעק: "מי העז להלביש את התורה בכיעור שכזה?" משפט שממשיך להדהד גם היום.
מתוך "עולם בנוי, חרב ובנוי" עסקנו בעולמות שנחרבו בשואה ובשאלה כיצד בונים עולמות חדשים מבלי להקטין את גודל החורבן. ומתוך "בשובך לציון" למדנו את דבריו לימי הזיכרון והעצמאות – על האחריות לבנות בארץ ישראל ובמדינת ישראל חברה של צדק ואמת לאור תפילתו של הכהן הגדול ביום הכיפורים.
חברי הקבוצה חזרו על דבריו המפורסמים של הרב עמיטל: "אם אינך שומע את בכיו של תינוק – משהו פגום בלימוד התורה שלך."
הרב עמיטל האמין באחריות כלפי כל חלקי העם ושלמדינת ישראל יש אחריות כלפי כל העם היהודי כולו. הרב עמיטל האמין שמענטשלכקייט – אנושיות, הקשבה וראיית האדם זה הבסיס ושלעיתים פרומקייט עומד בניגוד למענטשלכקייט.
נדמה שדווקא בתקופה הקשה שאנו חיים בה, קולו של הרב עמיטל נשמע חי מתמיד. הוא הזהיר מפני תהליכים לאומניים ואלימים שאנו רואים היום והזהיר מפני פערים חברתיים וכלכליים. יחד עם זאת מעולם לא שכח להכיר תודה על מה שיש ועל הניסים שזכינו לראות ולהיות חלק מהם כגון מדינת ישראל. הרב עמיטל חיזק אותנו שבכוחנו להשמיע קול מוסרי ולפעול לעבוד את ה' באמת מתוך ראיית האדם.
במהלך השנה זכינו ללמוד מהרב מיכאל מלכיאור שפעל יחד עם הרב עמיטל בתנועת מימד.
זכינו גם להעמיק בתקשורת מקרבת עם מלך וגנר לנו לשמוע את השדר מעבר למילים כפי שהרב עמיטל סיפור בסיפורו אודות הרפתן שזעק "הפרה, הפרה".
תודה לקבוצה הנפלאה איתה זכיתי ללמוד ולהעמיק במסורת שלנו, להעמיק במה שקורה סביבנו בארץ ובעולם. תודה על חיזוק האמונה והתפקיד של כל אחד ואחת לקדש שם שמיים מתוך האנושיות הטבועה בנו.
נמשיך בלימוד המשותף בבית המדרש בשנה הבאה.
"First and Foremost, Be Human"
This year I had the privilege of teaching the thought of Rabbi Yehuda Amital, Holocaust survivor, founder of Yeshivat Har Etzion, and one of the most morally courageous, and thoughtful voices of Religious Zionism.
Even the titles of his books tell a story: The Earth He Gave to Humanity, First and Foremost, Be Human, A World Built, Destroyed, and Rebuilt, The Voice of Yehuda, and When You Return to Zion.
From The Earth He Gave to Humanity, we learned that fear of Heaven is not meant to dull our moral instincts, but to deepen them. The greater a person's wisdom and humanity, the deeper their yirat shamayim can become.
Rabbi Amital emphasized the importance of priorities within Judaism. If everything is equally important, then ultimately nothing is important. He would often quote the Talmudic principle: first comes the People of Israel, then the Torah of Israel, and only then the Land of Israel.
In First and Foremost, Be Human, we studied Rabbi Amital's sharp critique—drawing on the teachings of Rabbi Abraham Isaac Kook—of the dangers inherent in political power and nationalism when they lose their moral compass. He repeatedly reminded his students of Rabbi Kook's teaching that if the Jewish national movement does not carry a message of peace and justice for all humanity, then we cannot truly be part of it.
We were privileged to learn with Professor Aviad Hacohen from his book The Voice of Yehuda, an anthology of Rabbi Amital's teachings arranged alphabetically—from Responsibility to Teshuvah. There we encountered Rabbi Amital's searing response to Baruch Goldstein's massacre at the Cave of the Patriarchs. He did not merely condemn it as a horrific crime; he cried out: "Who dared to dress the Torah in such ugliness?" Those words continue to echo today.
From A World Built, Destroyed, and Rebuilt, we reflected on the worlds destroyed in the Holocaust and on the challenge of building new worlds without diminishing the magnitude of what was lost. And from When You Return to Zion, we studied Rabbi Amital's teachings for Yom HaZikaron and Yom HaAtzmaut, where he called upon us to build a society founded on justice and truth, inspired by the High Priest's prayer on Yom Kippur.
We had the great privilege to learn with Rabbi Michael Melchior and kearn from the journey he and Rabbi Amital did together as part of the Meymad movement and pokitical party.
We had the privilege to practice NVC with Mathew Wagner to hear the meaning beyond the words as Rabbi Amital would say.
Members of our wonderful learning group repeatedly returned to one of Rabbi Amital's best-known teachings: "If you do not hear the cry of a baby, there is something fundamentally wrong with your Torah study." Few sentences capture his worldview so completely: Torah that is insensitive to human suffering has missed its purpose.
Rabbi Amital believed in responsibility toward every part of the Jewish people, and that the State of Israel bears responsibility for Jews everywhere. Above all, he believed in mentshlekhkayt—basic human decency, the ability to listen, and to see the person beyond their opinions. He often quoted his grandmother, who taught him that at times frumkeit (religious piety) can stand in tension with mentshlekhkayt (humanity).
Perhaps precisely in the difficult days we are living through, Rabbi Amital's voice feels more alive than ever. He warned of many of the challenges we are witnessing today, yet he never lost the ability to express gratitude for what we have and for the privilege of being part of the rebuilding of Jewish life. Above all, he reminded us that we have both the responsibility and the ability to raise a moral voice and to serve God through seeing the humanity in every person.
I am deeply grateful to the remarkable group with whom I had the privilege to study these teachings, to reflect together on our tradition, on the realities surrounding us in Israel and throughout the world, and to strengthen our faith in the responsibility each of us bears to sanctify God's name through our shared humanity.
ישיבת הר עציון
The Masorti Movement In Israel-התנועה המסורתית בישראל
רשות הרבים - הפורום הירושלמי לארגוני יהדות ישראלית
The Schechter Institutes
Rabbinical Assembly
