שבת בבוקר

ברוכים הבאים ל"שבת בבוקר"!

איפה? 'בית פרת' ירושלים - רחוב אבן גבירול 10

"הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְהוָה וְלֹא יֵאָמֵר עוֹד חַי יְהוָה אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, כִּי אִם חַי יְהוָה אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹן וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדִּיחָם שָׁמָּה וַהֲשִׁבֹתִים עַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם". (ירמיה טז, יד-טו)

"אם אנחנו ח

וזרים לארץ ישראל - עלינו לחזור עם השבת"
נדמה שמאז יציאת מצרים ומעמד הר סיני, לא חווה עם ישראל תקופה כל-כך סוערת ומטלטלת כפי שחווה הוא במאתיים השנים האחרונות: נאורות והשכלה, אמנציפציה ורפורמה, חילון ומודרניזציה, שואה והקמת מדינה ישראל. שרשרת אירועים זו, כאשר הוכנסה לתוך יורה גדולה, מבעבעת ורותחת, נוצקו ממנה יצירים חדשים בדמות הישראלים של ימינו, ויחד איתם מציאות חיים חדשה ובלתי מוכרת. שוב אינו דומה יהודי החי במציאות החיים של מדינת ישראל בשנות האלפיים לבין אבותיו שחיו בגלות קראקוב, קזבלנקה, צנעא או בודפשט. כיצד נראית יהדות הצומחת על אדמת ארץ-ישראל בעידן המודרני? כיצד עליה להיות מושפעת מהמפכה הציונית ומהקמת מדינת ישראל?
מי שכבר בעת המאורעות הנ"ל היטיב להבין את התהליכים העמוקים הפוקדים את העם היהודי ואת הצורך בשרטוט זהות יהודית חדשה וביצירת תרבות ישראלית חיה ופועמת, היה הסופר והמשורר חיים נחמן ביאליק. "אנו באים לארץ ישראל לחדש את חיינו", אמר ביאליק בטקס הנחת אבן פינה ל"אהל שם" בשנת 1929, אשר כינס בתוכו את מפגשי מפעל "ענג שבת". "אנו רוצים ליצור לנו כאן חיים עצמיים, שיש להם קלסתר פנים משלהם ואופי מיוחד", אמר כשהוא רואה נכוחה את הצורך ביצירת זהות חדשה בארץ ישראל, אך כזאת העשויה מחומרי הגלם העתיקים והקדומים של עמנו: "לשם יצירת צורות חיים מקוריות ואמתיות בעלות פרצוף ופנים לאומיים, הכרח לקחת את החומר ליצירה מאבני היסוד של צורות החיים הקדמוניות, ויש לקחת את 'אבן השתיה', את היסוד היותר חזק, ולא מצאו צורה יותר עליונה ויותר עמוקה להתחיל לטוות ממנה את צורות החיים המקוריות מיצירת השבת". ביאליק ביקש לקחת את השבת - אבן השתייה הלאומי שלנו - כאבן הבוחן להתחדשות החיים היהודיים בארץ ישראל.
הרעיון היהודי הקדום של "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ, וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ", התווה ליהודים בכל הדורות את השבוע היהודי המורכב ממלאכה ושביתה קולקטיבית – "לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ". כאשר מצווים הם על השביתה, ביקשו היהודים למלא את החלל הנוצר ביום השבת מאי עשיית מלאכה על-ידי יציקת תוכן משמעותי לתוכו. לפי התיאורים השונים בתנ"ך ובעדויות ההיסטוריות והארכיאולוגיות נוסד בית הכנסת בדיוק לשם תכלית זו. אין כיום השביעי – וזאת גם ביאליק הבין – לעצור ולהתבונן על הדברים החשובים לנו כיהודים, להתמלא בתכנים מעולם המסורת והרוח לאחר ימי החולין האינטנסיביים והמפרכים. "אם אנו חוזרים", אפוא, "לא"י – עלינו לחזור עם השבת, זה הסמל שלנו המלא יופי וחן, שממנו נוכל לשאוב יופי לכל צורות החיים שלנו". "לעשות בית הכנסת עצמו לבית המדרש"
מעמד הר סיני הותיר רושם עז וחד-פעמי על העם היהודי ועל האנושות כולה. מאז תקנתו של עזרא הסופר מתחילת ימי הבית השני להתכנס ולקרוא מידי שבת את פרשת השבוע, מבקשת הקהילה לשחזר את אותו מעמד נשגב בו מוצגת בפני הקהל "התורה אשר שם משה לפני בני ישראל על-פי ה' ביד משה". קריאת התורה הינה האירוע החשוב ביותר שמתרחש בלוח היהודי השבועי. ב"שבת בבוקר", אנו מצטרפים לאותו מפעל אדיר ומתמשך של קבלת התורה מידי שבוע על-ידי הקהילה. בנוסף, אנו מבקשים גם להעמיק את הקריאה של פרשת השבוע באמצעות לימוד, כמקובל עוד מימי עזרא, על מנת לדרוש את תורת ישראל לימינו.
בהצבת התורה במרכז הפעילות של בית הכנסת ישנה משמעות כפולה של מסורת וחידוש: מסורת, משום שכאמור, הורתו ולידתו של בית הכנסת (לפני שהפך לבית תפילה) היה בעבור "קריאת התורה ולימוד המצוות" (כפי שמופיע בעדות הארכיאולוגית) וחידוש, מכיוון שיש כאן הצעה לריטואל שיכול להלום יותר יהודים החיים לאחר עידן ההשכלה: בעולם של סביבה פגאנית, גם הפולחן היהודי בהתאם היה באופן של קורבנות וזבחים. עם חורבן בית המקדש השני, יחד עם התנצרות האימפריה הרומית מאוחר יותר (אשר הרחיקה את העולם הפגאני מאזורינו) נתקנו תפילות ישראל כתחליף פולחני לקורבנות. ניכר שכיום, כאשר מצוות לימוד התורה הולכת ונעשית מפעולה אליטיסטית של חובשי בית המדרש לפעילות יהודית עממית, יש מקום להקנות לה מעמד פולחני בבתי הכנסת שלנו.
ברוח דברים אלו כתב אחד העם למאגנס בשנת 1910: "בית הכנסת כשהוא לעצמו, בית תפילה לחוד, לא יכול להציל את היהדות, שאינה עומדת על התפלה, כדתות אחרות. וגם בית המדרש כשהוא לעצמו, בית חנוך לצעירים מבקשי דעת, אין כוחו גדול לחנך את העם. נחוץ לשוב לאותה השיטה שאחזו בה אבותינו לפנים ושבה הצליחו להתקיים: לעשות בית הכנסת עצמו לבית המדרש, שתלמוד-תורה יהיה בו העיקר, והתפילה טפלה לזה".
*
מתוך תפיסה זו של בקשת הכרה מצד עולם המסורת וההלכה במציאות חיינו, אנו ניגשים אל יום השבת בבקשה לעצב באמצעותו את עולמנו הדתי, המסורתי והלאומי ולהגיע לכלל יצירה יהודית-ישראלית. "שבת בבוקר" הינו בית כנסת מתוך מחויבות למסורת ההלכתית לצד חיבור עמוק לתרבות העברית, לערכי החברה הישראלית ומדינת ישראל. בדרך זו אנו מבקשים לחדש את בית הכנסת - המוסד העתיק של עמנו - כמרכז קהילתי משמעותי ורלוונטי ביום השבת.