25/03/2016
ב"ה ממתק לחג הפורים ושבת פרשת צו תשע"ו
משה היה גר בכפר סמוך לעיר קוז'ניץ. בכל שנה היה מגיע בפורים לקוז'ניץ כדי לשמוע את קריאת המגילה מפיו של הרבי ישראל מקוז'ניץ, פורים אחד שמע משה את קריאת המגילה מפיו של הרבי וחש עונג רוחני עצום. כשניגש לרבי לברכו בשלום, שאלו הרבי: "הרי אתה מתגורר קרוב אלי, ומדוע לא הבאת לי משלוח מנות?" ר' משה שתק. תמיד היה עני מאד, אך בזמן האחרון מצבו החמיר ובביתו אין לחם לתת לילדים, ומנין ישיג כסף למשלוח מנות? אמר לו הרבי: "בא עמי לביתי ונגיד לחיים ביחד, הן פורים היום". בביתו של הרבי הציעו לפניו מאכלים ומיני מגדנות וכן יין בשפע. הטיב שמעון את לבו ביין וקינח במיני מאפה, וכשסיים איחל לנוכחים "פורים שמח" ויצא את הבית כשדבריו של המגיד הקדוש מהדהדים באוזניו: "מדוע לא הבאת לי משלוח מנות"?
מכיוון שהיה מבוסם מעט, הרהיב עוז בנפשו ופנה לחנות המשקאות החריפים. "פורים שמח"! הכריז בקול בוטח. "הבה נא לי בקבוק יין משובח ואשלם, בעזרת ה', לאחר חג הפורים. ואם לא אשלם – מה בכך? הלוא פורים היום"! נענה בעל החנות לדבריו והעניק לו בקבוק יין משובח שבמשובחים. ככה עשה שמעון גם בדוכן התפוחים, וכשבידיו בקבוק יין ומעט תפוחים עשה את דרכו שוב לבית המגיד. כשראה אותו המגיד חייך ואמר: "אאחל לך שתזכה להביא לי בכל שנה משלוח מנות". בדרך נזכר בבני ביתו הרעבים ואמר: "אשמח גם אותם, הרי פורים היום". הלך למוכר היי"ש וקיבל יין, אחר כך אל האופה וקיבל לחם. בחנות אחרת קיבל מעט דגים מלוחים, ומיהר לביתו כשידיו מלאות כל טוב והוא קורא בשמחה: "פורים היום! אכלו ושתו בשמחה!" בני הבית סעדו את לבם והחלו לרקוד כשהשמחה וההודיה לה' מרקיעה שחקים.
לפתע נשמעו דפיקות בדלת. בפתח עמד גריגורי הרוכל פצוע כולו. משה ובני ביתו מיד הכניסו אותו, טיפלו בו במסירות, האכילוהו והשקוהו עד שחזר לעצמו, כששבה רוחו אליו, סיפר להם גריגורי על בתו וחתנו שהשליכו אותו מביתם לאחר שנקעה נפשם מהרגלי השתיה שלו. "אוצר גדול טמנתי ביער, וביקשתי להעניק להם אותו בטרם אמות" אמר גריגורי. "אך לא אעשה זאת! אתם, שבאתם לעזרתי בשעת צרה, תזכו באוצר הגדול".
חלפו ימים אחדים והאיכר מת מפצעיו. הלך שמעון אל היער כפי אשר הורה לו האיכר, שם מצא אוצר גדוש במטבעות זהב. ושמעון העני המרוד הפך לעשיר גדול ומפורסם.
מדי שנה היה מגיע שמעון אל הרבי הקדוש מקוז'ניץ, ומעניק לו משלוח מנות ביד רחבה ובלב שמח.
***
חג הפורים נקרא על שם הפור שהטיל המן כדי לדעת מתי להשמיד חלילה את העם היהודי, קצת מוזר שבחרו לחג השמח הזה שם שמסמל את הרצון של האויב להשמיד אותנו, אמנם בתלמוד מסופר שהמן שמח שיצא חודש אדר שבו נפטר משה רבנו והוא לא ידע שבחודש זה גם נולד משה ולכן זה חודש טוב לעם ישראל אך עדיין הפור עצמו היה למטרה לא טובה,
בתורת החסידות מוסבר שהמן לא היה טיפש, הוא ידע שלעם ישראל יש שמירה מיוחדת ולמרות שעומדים עליהם לכלותם הקב"ה מציל אותם, אבל המן חשב שהכח הזה של העם היהודי מגיע רק ממקום שבו הם מיוחדים בזכות המצוות והמעשים הטובים שלהם החליט המן שהוא ינסה לקבל אנרגיה ממקום יותר גבוה ששם כולם שווים כי כלפי הקב"ה בעצמו הקרוב לא יותר קרוב מהרחוק ולכן החליט לעשות הגרלה שבהגרלה לכולם יש זכות שווה וסומכים על הכוח העליון שיחליט ואז חשב המן שיש לו סיכוי טוב לקבל את הניצחון אך הוא לא לקח בחשבון שדווקא מהמקום היותר גבוה יקבלו עם ישראל כוחות עוד יותר גדולים בזכות מסירות הנפש שלהם שגם במצב הקשה שלהם נשארו נאמנים לה' ולא חשבו להמיר את דתם כדי להינצל. לכן נקרא החג על שם הפור כי אותו הפור שהמן עשה כדי להפיל אותם הוא זה שנתן להם כוח לנצח ולהפוך את היום הזה ליום שמחה.
***
בפרשת צו אותה נקרא השבוע כתוב הפסוק "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה" והתלמוד הירושלמי אומר "תמיד אפילו בשבת, תמיד אפילו בטומאה" שתמיד צריכה האש להיות דולקת על המזבח בכל מצב שהוא, ידוע שהלב של יהודי משול למזבח וכמו שבמזבח בוערת האש תמיד כך גם בלבו של יהודי יש בערה של רגשות ועלינו לדאוג שאש האהבה לה' תישאר שם תמיד והכוונה היא שגם בשבת, גם כשאדם מרגיש שהוא במצב של שבת אסור לו להירדם אלא עליו להישאר עם ההתלהבות בתורה ומצוות ומצד שני גם בטומאה, גם כשנמצאים במצב לא טוב מבחינה גשמית ורוחנית וכמו עם ישראל בזמנו של המן גם אז צריכים לשמר את אותה אש פנימית שמחברת אותנו לקב"ה וכשאנחנו מצליחים לשמר את האש הזו אנחנו זוכים לשמירה אלוקית מיוחדת ממקום הרבה יותר גבוה.
יהי רצון שכמו בימים ההם גם בזמן הזה נזכה לשמור על הבעירה הפנימית שלנו בהוספה במעשי חסד, בלימוד תורה ובקיום המצוות ובזכות זה נזכה לראות את השמירה המיוחדת של הקב"ה ונזכה לגאולה שלימה בקרוב ממש.
פורים שמח ושבת שלום
